14/10/2026
הפרעת קשב.
אני חושבת שהרבה אנשים עדיין לא באמת מבינים מה זה אומר.
בטח כשאת עצמאית.
בטח כשיש לך חנות, עסק, יצירה, אחריות — ואין באמת אפשרות להסתתר מאחורי הקושי.
כי החנות צריכה להיפתח.
העבודה צריכה להיעשות.
והחיים צריכים להמשיך.
אבל מה שאף אחד לא באמת רואה, זה שאני לא קמה כל בוקר לאותה אישה.
יש בקרים שאני קמה עם אנרגיה מטורפת.
רעיונות, יצירתיות, התלהבות, רצון לעשות הכול.
אני יכולה להרגיש שאני יכולה לכבוש את העולם.
ויש בקרים שאני קמה אחרת לגמרי.
כבדה, רדומה, בלי יכולת אפילו להבין מאיפה מתחילים.
ויש ימים של שיתוק.
לא עצלנות.
לא חוסר רצון.
פשוט הרגע הזה שבו המוח יודע בדיוק מה צריך לעשות — אבל משהו בפנים לא מצליח לזוז.
וזה יכול להיות מתסכל מאוד.
כי אני יודעת כמה אני יכולה.
אני מכירה את עצמי כשאני בזרימה.
אני יודעת כמה יצירתיות יכולה להיות בי, וכמה אני יכולה לעשות כשמשהו בתוכי נדלק.
ואז יש תקופות שהכול פשוט שקט.
אין רעיון.
אין חשק.
אין תנועה.
ואת עדיין צריכה להמשיך לתפקד כאילו הכול רגיל.
וזה אולי אחד הדברים שהכי קשה להסביר בהפרעת קשב —
שאת יכולה לחיות חיים שנראים לגמרי רגילים מבחוץ,
ובפנים לעבור מלחמה קטנה כמעט כל יום.
כי בתוך הראש יש רעש.
מחשבות, רעיונות, משימות, פחדים, חלומות, זיכרונות, דברים שלא הספקתי, דברים שאני רוצה לעשות…
כמה עולמות שמדברים בבת אחת.
והרגשות גם הם לא מגיעים אצלי בעוצמה קטנה.
אני אוהבת מאוד.
שמחה מאוד.
מתרגשת מאוד.
עצובה מאוד.
נפגעת מאוד.
הכול מרגיש עמוק יותר.
כאילו הווליום של החיים אצלי קצת יותר גבוה.
וזה תמיד מצחיק אותי כשאומרים לי:
״את כל כך רגועה. כל כך שלווה.״
אם רק הייתם יודעים כמה עולמות מתקיימים בפנים.
כמה סערות אפשר להחזיק מאחורי פנים שקטות.
וכשאת גם אמנית ויוצרת, יש בזה משהו עוד יותר מורכב.
כי אותו מוח שמפזר אותך,
הוא גם המוח שיוצר.
אותו מוח שמקשה עלייך להתארגן,
הוא גם זה שמחבר בין דברים שאחרים לא רואים.
אותו עולם פנימי שלפעמים מרעיש כל כך,
הוא גם המקום שממנו יוצאים הרעיונות, הרגש והיצירה.
והיום אני במקום אחר עם זה.
פעם כעסתי על עצמי הרבה יותר.
שפטתי את עצמי.
שאלתי למה אני לא יכולה להיות עקבית יותר, רגועה יותר, מסודרת יותר.
היום אני מבינה שאני לא צריכה להיות במלחמה עם עצמי.
אני לומדת להכיר את הקצב שלי.
את הימים שלי.
את העוצמות שלי.
את המקומות שבהם אני צריכה לעצור ולא להילחם.
אני לומדת לקבל את כל החלקים האלה בי,
לעטוף אותם,
ולחיות איתם יותר באהבה ובשלום.
ואולי זו אחת המתנות הגדולות שקיבלתי —
להבין שלא כל מה שמרגיש לי פעם כמו חולשה, הוא באמת חולשה.
לפעמים זו פשוט הדרך המיוחדת שבה הנשמה שלי עובדת.
ותודה לאריק, האיש שלי,
שלא נבהל מכל העולמות האלה.
שהוא למד להכיר אותם, להכיל אותם,
ובעיקר — לראות גם את היופי שבהם.
ובדרך שלו, הוא אפילו לימד אותי לאהוב את החלק הזה בי.
אז כן, יש לי הפרעת קשב.
יש ימים של רעש ויש ימים של שקט.
יש ימים של שיתוק ויש ימים של תעופה.
יש ימים שאני צריכה קצת יותר להחזיק את עצמי.
אבל אני כבר לא רוצה להילחם בזה.
אני רוצה לחיות עם זה.
להבין את זה.
ולאהוב את כל מה שזה הביא איתו אל החיים שלי. ❤️ Arik Dvir #הפרעתקשב
