25/09/2026
יום שישי, ערב חג סוכות, אני חי כאן בסוכה, והגוף עדיין בתנועה של המסע המופלא שעשינו שלשום, אלף מאתים חמישים קמ' עשרים וארבע שעות בדרכים, ארץ ישראל.
התחלנו בטבילה בבריכת השילוח עמוק בלילה, לכייל את הכוונה, הבקשה, התפילה והצורך הייחודי של כל אחד מאיתנו. הכוונה הכללית של המסע כמו תמיד, "אהבה רפואה ושלום", הכוונה האישית שלי הייתה להסתנכרן על הפעימה, להיות בכאן ובעכשיו בחיוניות, בעשית טוב ובשמחה, בגלל זה גם יצאנו למסע ביום רבעי, היום שבו נבראו הירח והכוכבים, בו נוצר היום והלילה, היום בו התחיל הזמן.
לאלוהים המתוק יש חוש הומור, כבר על ההתחלה לא הצלחנו להגיע בזמן להרים את השמש מעל ים סוף, אבל היא בכל זאת עלתה וברכה אותנו על דרך הערבה, מאירה את ההרים האדומים ומכבה את אינסוף הכוכבים הזוהרים ברקיע.
היה מאוד מרגש לפגוש את כל החבורה שהתקבצה לה לפתיחת העבודה בשער הדרומי של הילדות, התמימות, החופש והחירות. חגי ויניב הגיעו במקביל לעידו וגיא שנסעו איתי באוטו, על החוף פגשנו את יותם וארד שהיו בדרך להר סיני ואת שי דג מקומי.
החברים הביאו ציוד צילום ותיעוד ככה שאני לא צילמתי אפילו תמונה אחת.
מרגש לפגוש את ים סוף, הצלילות של המים ואוויר המדבר, הרבה זכרונות של חופש, של ילדות, משפחה, עלו וצפו בי.
המים של הגיחון שאספתי בדיוק לפני חודש, המים שקיבלו כל יום על האלטר וגם בסווט לודג' את התפילות והכוונות ל"אהבה רפואה ושלום", והנה בבוקר על שפת הים, אני מגלה שהבקבוקים מתחילים לקבל חיים, מגלה ירוקת קלה על הדפנות, זה מאוד הלחיץ אותי ברגע הראשון, אבל הבנתי שזה חלק מהעוצמה של החיות שמתעוררת ומבקשות להתבטא.
הים קיבל אותנו בהמון אהבה ונעימות, כמו תמיד החלק הקשה זה להיפרד ממנו, המשכנו לים תיכון דרך מצפה רמון, על הגבול עם מצרים, לאורך הגדרות שפוצעות את המרחב, בקשתי את המים בתפילה לגבולות בטוחים, שלא נצטרך גדרות, שהעוצמה הפנימית תאפשר לנו לפגוש גם את האויבים שלנו ממקום בטוח.
הדרך הייתה ארוכה אבל זורמת, הגענו לים תיכון לחוף בחדרה בשתיים בצהריים, פגשנו שם את אמיר אחי ואת רינה. הים היה מאוד צלול, היו גלים עם כוח אבל הוא לא היה סוער, הודיתי לים הגדול על הכוח, על האופק שהוא פותח לנו. מרגש לפגוש את המערב בדלת השניה, בדלת של הילדות, התפללתי לשלום, הרגשתי את כל הילדים פה, את הילדים בעזה ובלבנון חולקים את אותו הים, כל הילדים שחווים את פחד המלחמות, שמאבדים את האמון שלומדים מגיל קטן שהעולם הזה הוא לא מקום בטוח, בגלל המבוגרים שבוחרים לעשות מלחמות במקום לשמור על הגן הזה להיות גן משחקים, להיות גן עדן.
אפשר היה להרגיש את התנועה של המים מהשילוח וים סוף מתחברת לים תיכון בחדוה.
למרות הדרך הארוכה שכבר עברנו, הרגשתי מלא בכוחות מחודשים, המשכנו לכנרת אליה הגענו אחרי חמש, כבר ערב. כנרת, כמה חסד ואיזה פתיחת לב, לראות אותה מלמעלה מתקרבת, עצרנו בחוף צימבורי, כשהתחלתי את מסעות לפני עשרים שנה זה היה החוף שלי, כבר הרבה שנים שלא ביקרתי שם, תמיד כואב לראות את הכנרת מתרחקת מהחוף וכבר למדתי עם השנים את התנועה הזאת כשהיא יורדת ומפלס החרדה שלנו עולה, זה מזכיר לנו את הקשר והתלות שלנו במים, התפללתי לגשמי ברכה, למים מתוקים וטובים לכל הילדים, לנו ולשכננו בירדן ובסוריה, בקשתי את החוכמה והחסד של חכמי טבריה, זקני צפת, את באר מרים הנביאה, את החוכמה לקבל מים גם במדבר, את הזכות לשפע, לפירות טובים ומתוקים. כשנכנסתי עם הבקבוק על מנת לתת מהמים של הגיחון, ים סוף ותיכון ולבקש את המים המתוקים של הכנרת, בעודי טובל עם בקבוק המים, אני מרגיש נגיסה עדינה באוזן שמאל, התרוממתי מהר, קולט שאני מוקף בלהקה גדולה של דגיגונים קטנים, הרגשתי שקיבלתי סימן לזה שעשינו עבודה טובה, שהתפילות התקבלו, כמו שקנות מורי לדרך האדומה היה אומר, שבדלת השלישית כבר סיימנו את העבודה, שלחנו את התפילות והן כבר התקבלו ונענו, עכשיו נשארת לנו הדלת הרביעית שהיא כולה זכות, זכות להגיד תודה, להודות, אז המשכנו לפני שהחושך שוב יורד להספיק להנות מהנוף היפה של גדות הירדן בירידה לים המלח. לים הגענו כבר בחושך בשמונה וחצי.
בחסדים פתחו לנו את השער בחוף קליה והורידו אותנו עד למים עם קלנועית גולף, בפינוק מטורף.
זה היה הקלה גדולה ודי הזיה. זה חסך לנו עוד שעה של נסיעה ואת הירידה בחושך דרך הבולענים לחוף של מצוקי דרגות.
בהודיה ליניב שהגיע מדדה על הקביים, לעודד רהב שעשה לנו את הקישור, לשחף מנהל האתר ולאחמד המתוק שפתח לנו את השער וליווה אותנו וי. אי. פי. עד למים. אין טוב בלי קצת רע, חוף מסודר, לא הרשו לנו להשתעשע יותר מדי במים, אבל זכינו לפגוש את הירח משתקף על הים העתיק הזה, לתת ולקבל את הכוח והחוכמה של הים המרוכז, אותו אנחנו מייבשים בחמדנות והורגים את עצמנו בחוסר רגישות ומודעות.
מודה על הזכות להודות לים המלח על הנדיבות, על העוצמה, הענווה והשפלות, על החיים שהוא מעניק ומאפשר לנו, יש לי את ההבנה שאם נמשיך ככה לנצל אותו זה יהיה גם הסוף שלנו. מאמין, מקווה ומרגיש שבקרוב יהיו פה שינויים טקטונים לאורך כל השבר הסורי אפריקאי, שהערוץ מהכנרת לים המלח יפתח, מים יגיעו גם מירושלים מהגיחון ומנחל קדרון. בתקווה שזה לא יגבה קורבנות רבים ושגם לנו יפתח ערוץ חדש של חיים על האדמה הזאת בשלום ואחווה בין כל האנשים החולקים את האדמה הזאת.
הגענו הבייתה אחרי חצות כמעט יממה בדרכים, נהגתי את כל הדרך בבלי להרגיש טיפת עייפות, חזרתי מלא כוחות קמתי מוקדם סיננתי את המים והחלפתי את הבקבוקים, המים חזרו לאלטר, רוטטים בעוצמת ריפוי מאוד גדולה, הכנתי כבר סדרה קטנה של עשרים וחמש טיפות חדשות, אוהבי מחכה לטיפה שלו ובעזרת השם מחר הם יפגשו, הספקתי לתת גם עבודה פה בחווה והנה כבר יום שישי ערב חג סוכות, כן גם הספקתי אתמול לקנות את ארבעת המינים, הסוכה בתוכי והלוויתן משחק. שיהיה לנו חג שמייח.
מי שרוצה להתחדש בטיפה חדשה, עוצמתית מוזמן, אני יודע שהן באו כדי לעזור לנו לעשות את השנה הזאת עם כל האתגרים שיבואו, לשנה ממש, ממש טובה ומתוקה .
" ושמחת בחגך…. והיית אך שמח " 🌴🌀🕊️🌈🐳
