01/04/2026
ארץ זבת חלב ודבש?
המציאות כך נראה, הרבה פחות רומנטית ופשוטה.
פעם פעם, כשהייתי באמת אמנית מיוסרת ויצרתי קראפט מרגש בלי לקוח בקצה, עשיתי פרויקט שעד היום מעורר בי רגשות חמים:
4 פיסים (כן כן זה לא נקרא ׳תכשיטים׳ הלו! זה עבודה קונספטאלית😅) שכל אחד מהם מנסה להתפייס עם המורכבות של החיים במקום הסוער הזה.
בכל אחד מהפריטים יש אהבה גדולה לטבע המקומי, לחומרי הגלם שטעמתי וראיתי בנעוריי-
חרוב משובץ תמונות ילדות, תפוז עסיסי תחת זכוכית המגדלת, ענבים מצומקים שזורים במחרוזת תפילה, אמנון ותמר שיובשו ונרקמו שוב ביד זהירה. קצוות של זכרונות קולקטיבים נשזרו יחד לפרוייקט חמוץ מתוק.
פירוק והרכבה של סמלים טעונים והצעת הגשה שמחפשת דרך להכיל, להדגיש את היופי בפרטים הקטנים, ולספר סיפור רחב יותר.
ההיסטוריה נכתבת עכשיו ביג טיים, וזה הזוי כלכך שזה קורה לי, שזה קורה לנו.
יש המון כאב וייאוש. לפחות אצלי בלב.
ומה שנשאר לי לעשות זה למצוא נחמה ביופי הקטן שנמצא סביבי, לחפש אותו, להיות מופתעת מכמה שהוא קטן וקרוב ונגיש לי.
יצאתי עם חבורת הילדים שצמודה אליי כבר חודש פלוס לסיבוב ׳ליקוט אביבי בשכונה׳. ככה קראתי לזה כדי לגייס אותם (הכל זה מיתוג חברים) והופתעתי לגלות כמה הכל יפה עכשיו! הכל פורח ומריח ופועם.
הטבע כל כך זורח עכשיו, ואחרי שמתגברים על כמה שזה הזוי- שהטבע תמיד כלכך רגיל לעצמו, כלכך סלחן, אפשר למצוא בו נחמה גדולה. אני מצאתי.
אז לקוחות יקרים שלי, מי כמוכן יידע לזהות יופי ולשמוח בו???
לכל הלקוחות שלי, הקרובים והרחוקים, זוהי ברכת החג שמח המוזרה שלי😅 לחיי הדברים היפים והפשוטים❤️ צאו אל הטבע הסבלן המתמיד, החכם- שיודע, הכל קורה בסוף, העונות מתחדשות,
וגם הלבבות יודעים להתחדש ולנוח.
מה שמרגיש כמו שפיץ מתקהה, והפינות מתעגלות.
שיהיה לכן ולכם חג מלא ביופי קטן, נגיש וקרוב.
והרבה אויר נקי של אביב בריאות❤
