B-About Creative Legacy

B-About Creative Legacy YOUR LEGACY IS MY ART

מילים לא פראייריות.כשהן פוגשות את הדבר האמיתי - הן מיד מכפילות:״שיר השירים״, ״ספר הספרים״״קודש הקודשים״, ״מלך המלכים״.זו...
05/19/2026

מילים לא פראייריות.
כשהן פוגשות את הדבר האמיתי - הן מיד מכפילות:
״שיר השירים״, ״ספר הספרים״
״קודש הקודשים״, ״מלך המלכים״.
זו צורת לשון עתיקה של זיקוק.
לא עוד שיר, ה- שיר.
לא עוד ספר, תמצית הספרים כולם.

לכל אחד יש את ‘דבר הדברים’ שלו
הגרסה המזוקקת שאין צורך להסביר בעוד מילים -
אז פשוט לוקחים את הקיים ומכפילים.
מניסיון, המזוקקים האלה מגיעים שקטים,
כמו סודי סודות.
מזהים אותם, לא לפי כמה רעש הם עושים,
אלא לפי כמה רעש הם לא צריכים לעשות.
יש בהם משהו פשוט שעבר הרבה סיבוכים.

ומה שמעניין, גם המוח שלנו לא פראייר.
הוא מזהה פשטות שמגיעה אחרי מורכבות
כסימן לעומק ואמינות, לא לרדידות
כמו ‘לחם הלחמים’ שלא צריך יותר מדי מריחות
מספיקה שכבת חמאה דקה. אירית. מלוחה.
“היודע - לא מרבה לדבר” לאו דזה. כזה!

ובחיי שאני מכירה גם את ביצת הביצות (בול 4 דקות)
שנ”צ השנ”צים, חיבוק החיבוקים וסיר הסירים.
אם את מחפשת את הגרסה המזוקקת שלך, חפשי כפילויות.
הן מופיעות ברגע שאין מה להוסיף.
אם יש משהו בחייך שכבר אי אפשר לקרוא לו בשם רגיל - כנראה נגעת בתמצית.

בתמונה: תחנת התחנות.

#שירהשירים #ספרהספרים

באתי משורת נשים מזינותכמו שדרת שולחן פתוחשל “תאכלי משהו”,“רק תטעמי”,״נו ביס לדרך״!וכולן מקופלות ביוורשה, ביירות, אהרונסו...
05/10/2026

באתי משורת נשים מזינות
כמו שדרת שולחן פתוח
של “תאכלי משהו”,
“רק תטעמי”,
״נו ביס לדרך״!

וכולן מקופלות בי
וורשה, ביירות, אהרונסון 43
כל אחת עם העור שלה:
הדק, העבה, המשיי.

ואיכשהו, בלי שאף אחת קראה לזה ׳לגאסי׳
הן לימדו אותי
שאהבה מוגשת חמה
רק שלא תצאי רעבה.

#יוםאמאשמח

אם זה חי בך - זה מבקש חיים משל עצמו.ראית את זה כמוני, במסך אולטרסאונד.נקודה קטנה מהבהבת, והרופא אומר: “יש דופק”.וזהו. אי...
04/30/2026

אם זה חי בך - זה מבקש חיים משל עצמו.
ראית את זה כמוני, במסך אולטרסאונד.
נקודה קטנה מהבהבת, והרופא אומר: “יש דופק”.
וזהו. אין דיון. אין אסטרטגיה.
יש דופק - יש חיים.
ובלי הכנה מוקדמת מתארגנים, מסתדרים.
לא מחכים, לא מתאפקים, לא נמנעים.
אני רואה את זה שוב ושוב
בפגישות עומק, בשולחן,
כשמישהי אומרת:
“יש לי משהו… לא מצליחה לשים עליו יד.”
והמשהו כבר שם.
נוכח. לוחץ. מבקש.
רק שאין לידה.
ודופק בלי לידה - זה לא טבעי.
הטבע לא עובד ככה.
זרע לא מתלבט אם זה הזמן.
שיר לא מבקש רשות לפני שנכתב.
כדור לא נכנס לשער בלי בעיטה.
החיים לא נשארים בפנים,
הם מוצאים דרך החוצה
רק אנחנו עוצרות אותם באמצע.
ואז את נשארת עם
עוד פתק באייפון,
עוד רעיון שמרגיש “כמעט”,
עוד מנטור שנהנה מהסליקה שלך,
עוד שתיקה,
ועוד הימנעות מתובלת בתסכול:
“יש בי משהו… למה אף אחד לא תופס?”
לא תופס - כי לא זרקת. נקודה.
אנשים לא קונים “כמעט”.
הם צריכים צורה שאפשר לפגוש:
משפט, הצעה, סיפור.
משהו שמוגש בחפץ לב.
משהו שנושם גם מחוץ לך.
תזכרי - אם זה חי בך,
זה לא מבקש שתחשפי הכול.
זה רק מבקש צורה!
מגיע לו לנשום.
17 שנה מאז ‘יש דופק’ שלי נולד.
מזל טוב, חיים.
יש לך ‘כמעט’?
מה הדופק שאת דוחה כבר שבועות?
כתבי אותו במשפט אחד כאן או בפרטי -
ואעזור לך לחדד

#ישדופק #לגאסייצירתית #משהומשלך

אז למדתי משהו על דבששזה מוצר indestructible.לא מתקלקל. תמיד שמיש.אלפי שנים.נשאר. מחכה.במזווה.לא כי הוא מיוחדכי התנאים של...
04/11/2026

אז למדתי משהו על דבש
שזה מוצר indestructible.
לא מתקלקל. תמיד שמיש.

אלפי שנים.
נשאר. מחכה.
במזווה.

לא כי הוא מיוחד
כי התנאים שלו נכונים.

ופתאום הביטוי ״החיים דבש״
קיבל משמעות אחרת.
לא במובן המתקתק
במובן של חיים בשימוש.

החומרים שאת עובדת איתם?
דבש טהור!
זיכרונות. כוונות. אוצרות.
אוצר שלא נשבר
רק מאוחסן.

יש בכולנו דברים כאלה.
הם לא הלכו לאיבוד.
פשוט הונחו בצנצנת הלא נכונה.

קצת התקשו.
קצת נשכחו.
אבל לא התקלקלו.

אנחנו רצים לחפש חדש
קורס, שיטה, רעיון, זהות.
בזמן שהדבר הכי מדויק כבר קיים.
רק לא בשימוש.

שובי אל אוצרותייך.
לא כדי להיזכר, כדי להשתמש.

כי אוצר שלא משתמשים בו
הוא פשוט… מדף.
והחיים? דבש!
רק לא מהסוג שמשאירים על המדף.

#חייםדבש #משהומשלך #שובואלהאוצרותשלכם

כולם מחפשים ידע.מעטים מקשיבים למה שכבר יודעים.יש לך תורה.לא זו שלמדת, זו שספגת.מהבית, מהגוף, מהחייםמרגעים קטנים שאף אחד ...
03/31/2026

כולם מחפשים ידע.
מעטים מקשיבים למה שכבר יודעים.
יש לך תורה.
לא זו שלמדת, זו שספגת.

מהבית, מהגוף, מהחיים
מרגעים קטנים שאף אחד לא שם לב אליהם
אבל הדופק שלך כן.

אבל התורה הזו לא מסודרת.
לא כתובה, לא נגישה.
אז את מסתובבת עם חכמה
שימושית ולא משומשת.
לא חבל?

אל תצטטי אחרים.
צטטי אותך.
איך? כמו פעם.
כשמחר, בליל הסדר תחזיקי הגדה
זו תורה שבעל פה שמישהו עצר, תמלל, וארז.
גם לך יש מה לארוז.
לא בקול רם. לא לאחרים.
קודם לך.

תעצרי רגע, תקשיבי. תמללי.

תכתבי את מה שאת כבר יודעת
ועוד לא אמרת.
ואז תני לזה מקום, מחוץ לראש.

כי כשזה בחוץ,
אפשר לפגוש את זה.
ואפשר גם לתת לעולם לפגוש אותך.

#לארח #משהומשלך

מילים הן מציאות. לא פרשנות.כמו גביע על שולחןתגידי ריק, והוא מתרוקן.תגידי מתמלא, והוא כבר כזה.לכל דבר שתי פנים.השם שאת נו...
03/29/2026

מילים הן מציאות. לא פרשנות.

כמו גביע על שולחן
תגידי ריק, והוא מתרוקן.
תגידי מתמלא, והוא כבר כזה.

לכל דבר שתי פנים.
השם שאת נותנת קובע איזו מהן תחיה.

בהשראת אשליית הגביע של Edgar Rubin

#שפהיוצרתמציאות

יש דברים שמסתובבים בראש שנים.וכל מה שחסר להם זו צורה.מה מחכה אצלך לקבל צורה? #צורהלך   #משהומשלך
03/09/2026

יש דברים שמסתובבים בראש שנים.
וכל מה שחסר להם זו צורה.

מה מחכה אצלך לקבל צורה?

#צורהלך #משהומשלך

מה הכתובת שלך?רחוב, מספר, קומה… מיקוד?שואלת כי בימים כאלה, כשכולם קצת יותר בבית,הרבה דברים מצטברים.כוס קפה שהתקררה פעמיי...
03/05/2026

מה הכתובת שלך?
רחוב, מספר, קומה… מיקוד?
שואלת כי בימים כאלה, כשכולם קצת יותר בבית,
הרבה דברים מצטברים.
כוס קפה שהתקררה פעמיים.
מחברת עם רעיון לעסק בעמוד הראשון… ורשימת קניות בשוליים.
קבוצת ווטסאפ מושתקת מרוב הודעות על נפילות.
עוד פרוסת חלה משבת קופצת לטוסטר.
חזייה זרוקה על הכיסא.
מייל שלא נשלח.
משפט חכם שאמרת לעצמך בהליכה ושכחת.
והרגשה בבטן שמשהו בך רוצה לצאת כבר.
הרבה דברים בלי כתובת.
אחד הכלים שאני מלמדת,
במקור סביב אובדן,
הוא פשוט:
לתת כתובת.
כי אובדן, למשל, הוא לא שנגמרה האהבה.
אובדן הוא אהבה בלי כתובת.
הגוף מתפוצץ ואין לאן לשלוח.
אז היא מסתובבת בפנים.
טורנדו בהמשכים.
וכשנותנים לה כתובת
מילה, חפץ, מקום קטן לזיכרון
משהו מתרכך.
יש לאן ללכת.
אותו דבר עם כעסים.
כעס צריך להחזיר לבעליו.
גם לא מאוחר מדי לכעוס על אנשים שכבר אינם.
זה מיטיב עם הכועס, פחות עם ה’נכעס’.
כעס דורש מקום.
כתובת נכונה, לא מדומה.
רק שם הוא נרגע.
וגם רעיונות עובדים ככה.
אם יש לך רעיון
לעסק, ליוזמה, למשהו משלך שאת רוצה להביא לעולם
והוא גר ‘אצלך בראש’
אז אין לו כתובת.
ואם אין כתובת,
אף אחד לא יכול להתארח.
אפילו לא את.
אז לפעמים הצעד הראשון הוא לא אומץ,
לא מוטיבציה
ולא תוכנית גדולה.
רק זה:
לתת למה שיש בך כתובת.

ומה אצלך עכשיו מחפש כתובת?

#משהומשלך
#לתתכתובת
#רעיון

רוב הנשים באמצע החיים כבר יודעות מי הן.הידע שם.הניסיון מבושל.הערך קיים.הבעיה היא לא זהות.הבעיה היא הגשה.כמו מרק טוב אם ה...
02/25/2026

רוב הנשים באמצע החיים כבר יודעות מי הן.
הידע שם.
הניסיון מבושל.
הערך קיים.

הבעיה היא לא זהות.
הבעיה היא הגשה.

כמו מרק טוב
אם הוא נשאר בסיר,
רק את יודעת כמה הוא מזין.

ערך שלא יוצא החוצה
לא מתחיל לעבוד.

אז אולי זה לא הזמן להגדיר את עצמך מחדש.
אולי זה הזמן לתת למשהו שכבר מוכן
לצאת מהמטבח ולהיות מוגש.

ולמי ששואלת
כן, יש גם מתכון למרק עדשים פנינה.
לפרטי, לעוד הצעות הגשה

#תגישי #אמצעהחיים

גם אני רוצה לחזות
עברים ועתידות.לא בשביל הקצוות.
בשביל האמצע.אמצע החזה זוכר.
צריך אוויר.צריך מקום.
02/20/2026

גם אני רוצה לחזות
עברים ועתידות.
לא בשביל הקצוות.
בשביל האמצע.
אמצע החזה זוכר.
צריך אוויר.
צריך
מקום.


כבר ישבת באינספור שולחנות.עם קורות חיים, רשימות, השכלה, נסיונות.הכול מסודר, הכול נכון ועדיין משהו בך רעב.כי כל החיים לימ...
02/19/2026

כבר ישבת באינספור שולחנות.
עם קורות חיים, רשימות, השכלה, נסיונות.
הכול מסודר, הכול נכון
ועדיין משהו בך רעב.

כי כל החיים לימדו אותנו
איך להתאים את עצמנו לשולחן:
מפה, סכו״ם, סכו״ם משנה.
לא מרפק.
לא פה מלא.
אוכלים מה שיש.

אבל אף אחד לא אמר את המשפט המופלא והפשוט הזה:
מותר לך להזיז כיסא.
ומכאן הכול מתחיל.

כי את לא רעבה לעוד אוכל.
את רעבה לרגע שבו את אומרת:
ככה לא נוח לי
(או נוח מדי).
זה כבר לא מזין אותי.
רוצה לשבת אחרת.
פה, לא פה, אחרת!
לא רוצה לשבת! רוצה עומדת!

נשים באמצע החיים לא מחפשות עוד תפריט.
הן מחפשות רשות
לשנות את המקום שלהן סביב השולחן.

וברגע שאישה מזיזה כיסא
לא בדרמה,בדיוק,
התיאבון חוזר
כי כשהמקום משתנה,
החיים פתאום יושבים עליה בול.
ומשהו משלה מתחיל לבצבץ.

רעיון.
קול.
כיוון.
ולפעמים
גם עסק.
כי די,
אי אפשר יותר לשבת כמו קודם.
כי החיים סופסוף יושבים עליה בול
ומשהו משלה מבצבץ.

#משהומשלך #צורהלך #אמצעהחיים

Address

New York, NY

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when B-About Creative Legacy posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to B-About Creative Legacy:

Share