05/19/2026
מילים לא פראייריות.
כשהן פוגשות את הדבר האמיתי - הן מיד מכפילות:
״שיר השירים״, ״ספר הספרים״
״קודש הקודשים״, ״מלך המלכים״.
זו צורת לשון עתיקה של זיקוק.
לא עוד שיר, ה- שיר.
לא עוד ספר, תמצית הספרים כולם.
לכל אחד יש את ‘דבר הדברים’ שלו
הגרסה המזוקקת שאין צורך להסביר בעוד מילים -
אז פשוט לוקחים את הקיים ומכפילים.
מניסיון, המזוקקים האלה מגיעים שקטים,
כמו סודי סודות.
מזהים אותם, לא לפי כמה רעש הם עושים,
אלא לפי כמה רעש הם לא צריכים לעשות.
יש בהם משהו פשוט שעבר הרבה סיבוכים.
ומה שמעניין, גם המוח שלנו לא פראייר.
הוא מזהה פשטות שמגיעה אחרי מורכבות
כסימן לעומק ואמינות, לא לרדידות
כמו ‘לחם הלחמים’ שלא צריך יותר מדי מריחות
מספיקה שכבת חמאה דקה. אירית. מלוחה.
“היודע - לא מרבה לדבר” לאו דזה. כזה!
ובחיי שאני מכירה גם את ביצת הביצות (בול 4 דקות)
שנ”צ השנ”צים, חיבוק החיבוקים וסיר הסירים.
אם את מחפשת את הגרסה המזוקקת שלך, חפשי כפילויות.
הן מופיעות ברגע שאין מה להוסיף.
אם יש משהו בחייך שכבר אי אפשר לקרוא לו בשם רגיל - כנראה נגעת בתמצית.
בתמונה: תחנת התחנות.
#שירהשירים #ספרהספרים